בכתבה הראשונה בחנו את הפגיעות הסביבתיות והאנרגטיות ברחבי אירופה בעקבות משבר האקלים. ראינו כיצד גלי חום קיצוניים, שריפות וקריסות תשתיות משפיעים על כלל היבשת, ומדינות כמו גרמניה, ספרד ויוון מתמודדות עם אתגרים חסרי תקדים. בכתבה זו נבחן את הצעדים שהאיחוד האירופי נוקט בהיערכות למשבר, כולל הרגולציה, היעדים השאפתניים וההגבלות שמטיל על מדינות החברות, וכן את התמריצים והמדיניות המובילים להתמודדות עם אתגרים אקלימיים תוך שמירה על יציבות כלכלית.
יעדי האקלים של האיחוד האירופי
התחייבויות האיחוד האירופי לשמירה על האקלים קיבלו דחיפה משמעותית בשנים האחרונות, כאשר הארגון הציב לעצמו יעדים אקלימיים נרחבים לשנים הקרובות. במסגרת ההסכמים שהתקבלו תחת ה-Green Deal האירופי, הוקצה תקציב משמעותי למעבר לאנרגיה מתחדשת ולצמצום פליטות גזי חממה.
היעד המרכזי שנקבע באירופה הוא השגת ניטרליות פחמנית עד 2050. המשמעות היא הפחתת פליטות גזי החממה ל-0, תוך תכנון לשימור משאבים והסתמכות על מקורות אנרגיה מתחדשים כמו אנרגיה סולארית ורוח. נכון להיום, האיחוד האירופי נמצא במסלול מתואם אך מאתגר, כאשר כל מדינה חברה חייבת לעמוד בהסכמים הללו, תחת עונשים במקרה של אי-עמידה ביעדים.
האתגרים שבדרך
למרות המאמצים הגלובליים, ההשפעה הכלכלית והסביבתית של משבר האקלים מהווה אתגר לא פשוט עבור המדינות החברות. בתנאים של שינויי אקלים קיצוניים, גידול בביקוש לאנרגיה והצורך להמיר את תחנות הכוח הפחמיות לאנרגיות מתחדשות, מתקיימת המורכבות של איזון בין שמירה על יציבות כלכלית ובין קידום השינויים הנדרשים. האתגר הזה נוגע במיוחד למדינות שמסתמכות על תעשיות כבדות ותחנות כוח פחמיות, שמחויבות להסתגל במהרה.
כדי להתמודד עם האתגרים הללו, האיחוד האירופי יזם תמריצים פיננסיים לחברות פרטיות ומדינות, כולל מענקים להקמת תחנות אנרגיה מתחדשת ומימון פתרונות אגירה חכמה. תמריצים אלה כוללים גם סובסידיות למחקר ופיתוח טכנולוגיות אנרגיה מתחדשות ופתרונות לאגירה, שמסייעים להתמודד עם בעיות יציבות האנרגיה.