תעשיית אגירת האנרגיה חווה צמיחה מואצת בשנים האחרונות – אך מאחורי הקלעים, מתנהל קרב שקט אך דרמטי על שליטה בשרשראות האספקה של חומרי הגלם הקריטיים. הגיאו-פוליטיקה העולמית הופכת לאחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על התפתחות התחום, לא רק מבחינת זמינות חומרי הגלם, אלא גם ברמת קבלת ההחלטות, פיתוח הטכנולוגיות ותכנון מערכי האנרגיה הלאומיים.
שרשרת אספקה שבירה בעולם משתנה
בבסיס כל מערכת אגירת אנרגיה מתקדמת נמצאים חומרים קריטיים כמו ליתיום, קובלט, ניקל, גרפיט ואלמנטים נדירים נוספים. לפי International Energy Agency, סין שולטת ביותר מ־60% מהייצור העולמי של ליתיום מעובד, כ־80% מהקובלט המזוקק וכ־90% מאספקת הגרפיט הסינתטי . תשתית זו הפכה את סין לשחקן בלתי מעורער, ויצרה תלות של ממש מצד מדינות רבות, כולל ישראל.
בחודשים האחרונים, ההגבלות שהטילה סין על ייצוא גרפיט העלו את רף הדאגה בשוק, וגרמו לקפיצה של עשרות אחוזים במחירים . מדובר לא רק באירוע כלכלי, אלא במהלך שמחדד את הסיכון שבשרשראות אספקה ריכוזיות – בעיקר כאשר מדובר בטכנולוגיות שמהוות בסיס למערכות ייצוב רשת, הפסקת עומסים וניהול ביקוש בשוק החשמל.
אגירה סטציונרית – הקורבן הלא מדובר
אמנם סוללות רכבים חשמליים זוכות לחשיפה גבוהה, אך דווקא תחום אגירת האנרגיה הסטציונרית – המשמשת לאיזון רשתות חשמל עירוניות, מתקנים תעשייתיים וצרכנים גדולים – חווה את ההשפעה הישירה והחמורה ביותר. לפי BloombergNEF, עלויות מערכות ESS (Energy Storage Systems) המבוססות על ליתיום-יון עלו ב־2023 בכ־12% עקב זינוק במחירי חומרי הגלם .
השוק הישראלי – המתמודד ממילא עם רשת חשמל ריכוזית, חוסר יציבות באספקה וגידול בצריכת האנרגיה העירונית – אינו יכול להרשות לעצמו תלות מוחלטת במודלים שמסתמכים על יבוא חומרים ממקורות מוגבלים.